פירושה של המילה בודואר בצרפתית הוא “חדר הסבה”, או חדר השינה. הפיכתה של המילה לסגנון עיצובי וצילומי בפני עצמו, החלה עוד בימי במלחמת העולם הראשונה – אז נהגו נשים צרפתיות לשלוח לבעליהן הלוחמים בחזית תמונות שלהן בלבוש מינימלי, אותן צילמו בחדרים האלה.
פרט לבידור ולהפוגה שבין בעל לאשתו הנמצאים בריחוק כפוי, נועדו הצילומים לעורר את הכיסופים והרגש – כמעין ניסיון לומר ללוחמים כי מאמציהם להגן על מולדתם חשובים, הרכות והנינוחות של הבית מחכה עבורם בעורף, עבורו הם לוחמים.. וכך נולד סגנון הצילום האינטימי והרך המכונה בודואר.
עם סיום המלחמה, כאשר התייתר הצורך בשליחת תמונות לשדה הקרב, הפכו צילומי הבודואר האישיים לאמצעי עבור מצולמות ומצולמים, לחיזוק החיבור לגוף, במצבו הטבעי והנינוח ובסביבה עוטפת ומכילה, מנותקת מרעשי העולם.
כיום, צילום אישי בסגנון בודואר הוא דרך מצוינת ללכידת רגעים אינטימיים ולחיזוק ההבעה העצמית. מדובר בצורת צילום המתמקדת ביופיו של הפרט, לרוב תוך התמקדות בהלבשה תחתונה, הגדרות רומנטיות ותאורה עדינה.
סשן הצילום האישי בסגנון בודואר הוא נהדר עבור מי שרוצה ליצור פורטרטים יפים, בטוחים וחושניים ולהתחבר לאותה אישיות פנימית שלעיתים בשל מודל היופי השלט- הושתקה והוחבאה.
החלק החשוב ביותר בצילום בודואר הוא ללכוד את האישיות והיופי של הפרט. על הצלם לעבוד בצמוד למצולם כדי להבטיח שהתמונות משקפות את המראה הרצוי וכדי ליצור מצב רוח ואווירה מזמינה ומחמיאה כאחד. לשם אלו, נעשה שימוש נרחב בתאורה, בתנוחות וברקעים, בריהוט וקישוטים רכים ורומנטיים.
סגנון הבודואר כולו וצילום אישי בסגנון בודואר בפרט, נועד כדי לחגוג את הגוף ואת הנינוחות בתוך הגוף. המפתח לכך הוא התמקדות במרקם, צבע ואור. בדים רכים, כמו קטיפה, פשתן ומשי, חיוניים ליצירת אווירה יוקרתית, כמו גם צבעים מרגיעים, המעניקים לחלל תחושה שלווה.
כאשר מחליטים על מפגש צילום בודואר, חשוב לקחת בחשבון כמובן גם את סוג הלבוש והאביזרים שישמשו. הלבשה תחתונה ופריטי לבוש אחרים צריכים להיות מחמיאים ונוחים. אביזרים כגון תכשיטים, צעיפים וכובעים יכולים להוסיף נופך של אישיות לתמונות.
